זוחלים

אפעה

האפעה (Echis) הוא סוג נחש ארסי ממשפחת הצפעוניים. אורכו של האפעה נע בין כ-20 ס"מ לצעיר שזה-עתה בקע מהביצה ועד ל-80-83 ס"מ לבוגר; משקלו המירבי 180 גרם. צבעו אפור עם כתמים בהירים. האפעה בהרי הנגב ובגלבוע הוא חום-אדמדם בעל כתמים בהירים ונראה שהצבעים מותאמים לצבע הקרקע. האפעה בעל קשקשי צד קטנים המשמשים אותו להשמעת קולות אזהרה והפחדה. ראשו משולש ובולט מהצוואר הדק, וסימן ההיכר של המין הוא הלשון הוורודה.

תאור:
האפעה מצוי בירדן, ישראל, עומאן, ערב הסעודית, מצרים (סיני וממזרח לנילוס), ובתימן. ב ישראל מצוי האפעה באזורי מצוקים בנגב, בבקעת הירדן, במדבר יהודה ובגלבוע. התפוצה של האפעה במערב הנגב מתרחבת. בישראל מצוי האפעה המגוון. האפעה אינו חופר ומשתמש בנקיקים ובמחילות מוכנות. הנקבה מטילה 6 עד 10 ביצים בעלי קליפה גמישה במספר נקיקים או מחילות והנחשים הצעירים בוקעים אחרי 50 יום. גודל הביצים 36 על 21 מילימטר והמשקל הממוצע 9 גרם. הנקבה מדביקה אותם לאבנים בנקיקים בהם היא מטילה. הצעירים מגיעים לבגרות לאחר 4 שנים. אורך החיים של האפעה כעשר שנים. נחש האפעה פעיל לילה והוא חי על טריפת מכרסמים ולטאות כשהצעירים אוכלים חרקים. האפעה אינו שותה מים וכך הוא מתאים לתנאי המדבר. המוצא כנראה באזורים חוליים והאפעה הסתגל לאזורים של טרשים וסלעים.
למרות שהאפעה ניזון בעיקר בעלי-חיים קטנים כגון חרקים, לטאות ומכרסמים, הוא מסוכן לאדם בשל ארסיותו הרבה, וידועים מקרים של מוות בשל הכשת אפעה. ב"חליבת" בלוטות הארס של האפעה ניתן לקבל עד 400 מ"ג של ארס טרי, כמות לא גדולה יחסית לצפעוניים אחרים, אולם ארסו מרוכז יחסית. ארסו של האפעה גורם בעיקר לשטפי דם קשים. במקרה של הכשה, על-פי ההמלצות משרד הבריאות הישראלי, יש לקבע את הגף שנפגע כדי להאט את פיזור הארס, להמנע מטלטולים (כגון ריצה), לדאוג לעירוי נוזלים ולפנות לטיפול רפואי ללא דיחוי (קיים נסיוב לטיפול בהכשות אפעה). אין לבצע חיתוך ומציצה של אזור ההכשה. הארס מוזרק לגוף הקרבן דרך שתי שיני ארס חלולות אשר בקדמת הלסת העליונה של הנחש.

מקור השם "האפעה":
בנגב המזרחי ובגבול מדבר יהודה ישנם נחל ורכס הרים הנושאים את השם אפעה ובהם מצויים נחשי אפעה:
נחל אפעה
רכס אפעה
בישראל גדל גם שרך הנקרא לשון האפעה בגלל הדמיון שלו ללשון של הנחש.

לזוחלים נוספים

חזרה לקטלוג המזיקים

הדפסשלח לחברצור קשר
דרונט בניית אתרים