זוחלים

זיקית

זיקיות (שם מדעי: Chamaeleo) הן משפחה של לטאות המאופיינות בעיקר ביכולת לשנות את צבע עורן, בלשונן הארוכה ובעיניים המסוגלות לנוע לכיוונים שונים באופן בלתי תלוי, מהן מקבל מוחה שתי תמונות שונות וברורות בו זמנית.
הזיקיות נפוצות בעיקר באפריקה, במיוחד באי מדגסקר בו מצוי המגוון הרחב ביותר של מיני זיקיות, ובאזורים טרופיים נוספים בעולם. מינים אחדים מצויים גם בדרום אירופה, סרי לנקה, הודו ואסיה הקטנה. בישראל נפוצה הזיקית המצויה. בעבר יובא לישראל מין של זיקית לגידול אשר נקרא זיקית תימנית. מינים שונים של הזיקית נפוצים במגוון רחב של אזורי מחייה: יערות גשם טרופיים והרריים, סוואנות, מדבריות וערבות. הזיקיות בדרך כלל שוכנות עצים או שיחים, אם כי ישנם מינים של זיקיות קטנות השוכנות על הקרקע תחת מחסה עלי השלכת.

הזיקית המצויה נמנית על משפחת הזיקיות שבסדרת הלטאיים וגודלה מגיע עד ל-39 סנטימטרים בעוד שהגודל של מינים אחרים של זיקית עשוי להגיע עד ל-60 סנטימטרים. בזכות גופה הפחוס מסוגלת הזיקית להתמתח ולהתכווץ בשעת הצורך. רגליה בעלות מבנה של צבת וזנבה ארוך וגמיש ומותאמים ללפיתת ענפים. לזיקית עיניים בולטות שמסוגלות להסתכל לכיוונים שונים בו זמנית ועובדה זו מאפשרת לה שדה ראייה רחב מאוד.

הזיקית בעלת ריאות גדולות שתופסות כמעט את כל חלל הגוף ובשעת רוגז, היא ממלאת את ריאותיה ומנפחת את כל גופה. הזיקית המצויה משנה את צבעי גופה על פי צבעי הסביבה והטמפרטורה.
בתקופת הסתיו, מטילה הזיקית כ-40 ביצים באדמה לחה וכעבור כשנה הזיקיות הצעירות בוקעות מן הביצים. תוך חודשים אחדים גדלה הזיקית הצעירה בקצב מהיר ביותר: בסוף האביב משקלה גדול פי 10 ממשקל גופה בזמן הבקיעה מן הביצה. הזיקית ידועה בעיקר ביכולתה לשנות את צבע עורה. למרות סברות רבות, היא אינה מחליפה את צבעה למטרות הסוואה אלא בהתאם לסביבה, לטמפרטורה ולמצבה הנפשי.

הזיקית ניזונה מחרקים מעופפים שאותם היא תופסת בעזרת לשונה הארוכה. כמו כן היא גם ניזונה מעלים וצמחים מיוחדים ואילו זיקיות גדולות יותר ניזונות מציפורים קטנות. הזיקית מעדיפה מים זורמים על פני מים שקטים.
בפולקלור משמשת הזיקית לחיזוי עתידות ובספרות היא מתוארת כמי שמפחיתה את אש הגיהנום. בסיפורי העם המוסלמים מתוארת הזיקית כמי שיכולה לקלל את זה שמאיים על חייה.

לזוחלים נוספים

חזרה לקטלוג המזיקים

הדפסשלח לחברצור קשר
דרונט בניית אתרים