חולד ארצישראלי

החולד הארצישראלי, Nannospalax ehrenbergi או Spalax ehrenbergi (בערבית: خلد – ח'ולד) הוא מכרסם ממשפחת החולדיים. הוא אחד משלושת המינים בסוג חולד שתפוצתם במזרח התיכון בלבד. לעתים מבלבלים אותו עם החפרפרת (Talpa) סוג של אוכל חרקים שכלל אינו מצוי בישראל. המקור לבלבול היא העובדה ששני בעלי החיים שוכנים מתחת לאדמה ושניהם עיוורים, אך למעט דמיון זה אין קשר ביניהם. בלבול נפוץ נוסף הוא שיוך עם החולדה, שיוך מוטעה גם הוא שמקורו בדמיון צלילי.

 אזור מגורים

 החולד טריטוריאלי ביותר וחי ביחידות, במערכת מחילות תת-קרקעית שאותה הוא חופר בעצמו. שטחה הממוצע של המערכת כ-340 מטרים רבועים, מורכבת ממחילות שקוטרן 10-5 ס"מ ומחדרים גדולים יותר המשמשים לאגירת מזון, מקום לעשיית צרכים וחדר שינה מרווח המרופד בקש. המערכת סגורה וחסרת יציאה אל פני הקרקע, תלוליות העפר מעל הקרקע משמשות לסילוק העפר, ונסתמות ברגע שהן רחוקות מחפירת החולד. מערכת המחילות חשוכה ומאופיינת בטמפרטורה ולחות קבועים, ובשינויי גזים קיצוניים בעתות גשם. חדר שנהרס או מתלכלך נסתם על ידי החולד ונבנה אחר במקומו. החולד פעיל במהלך היום, ובשעות הראשונות של הלילה. 

תיאור המין

גוף החולד מותאם באופן מעורר התפעלות לאורח חייו. גופו גלילי, מוארך ומכוסה בפרווה קצרה וצפופה. הוא נטול זנב ואיברים בולטים אחרים כאפרכסות אוזניים. העיניים שקועות תחת עור הגולגולת ומכוסות בקרום דק, אך החולד מסוגל להבחין בין אור לחושך. החולד מצויד בשיניים תחתונות ארוכות הבולטות מהפה, בעזרתן הוא מפורר את האדמה ומרחיב את מחילתו. בעזרת גפיו הקדמיות והאחוריות הוא מסלק את העפר לאחוריו, אז מסתובב ובעזרת ראשו השטוח דוחף אותו אל מחוץ למחילה. החלק העליון של ראשו משמש גם להידוק דפנות המחילה, כדי שלא יתמוטטו עליו בזמן תנועתו בתוכה.

תזונה

החולד פוגע בחקלאות ובגינות הירק, לכן רואים בו כמזיק ונוטים להרעיל אותו. החולד צמחוני וניזון בעיקר מפקעות, שורשים ובצלים שאותם מוצא בשעת החפירה. הוא חומס גם מזון שמעל הקרקע, על ידי חפירה סביבו ומשיכתו בשלמות אל מתחת לאדמה. את מרבית מזונו הוא אוגר בתקופת החורף, כאשר האדמה רכה ונוחה לחפירה. כדי להימנע מאיבוד נוזלים ומחפירה באדמה היבשה של הקיץ. 

תפריט נגישות