טוואי התהלוכה

תהלוכן האורן (Thaumetopoea-pityocampa) משתייך לתת-משפחת התהלוכנים (Thaumetopoeidae) שבסדרת הפרפראים (Lepidoptera) הוא המין הנפוץ והחשוב ביותר בשלושת המינים המצויים בישראל ממשפחת התהלוכניים (מינים נוספים: תהלוכן האלה ותהלוכן האוג). טוואי התהלוכה של האורן הוא המזיק העיקרי של עצי האורן בישראל. מאמצים רבים מוקדשים להדברתו והצלחתם תלויה בביצוע קפדני של הוראות הדברה. 

תפוצה
הוא נפוץ בכל ארצות אגן הים התיכון על מיני אורן שונים. פגיעתם של זחלי התהלוכן היא בגלל השערות הצורבות בני האדם והנזק הקשה לעצי האורן בעיקר בגילים הצעירים. 

מחזור החיים
השנתי של הטוואי הבוגרים מתעופפים בסתיו; הביצים ("גלילי הטלה") מוטלות על מחטי האורן. הדגירה נמשכת כ- 6 שבועות. הזחלים טווים קן משותף; הם מתפתחים בחודשי החורף, ובראשית האביב עוזבים את העץ, חודרים לאדמה ומתלגמים בה. הגולם עובר תקופת מנוחה (דיאפאוזה) קיצי. ובסתיו מגיח דור חדש של בוגרים. חלק מהגלמים נשאר במצב של דיאפאוזה לתקופה נוספת של שנים אחדות, דבר המכביד על מערך ההדברה.

הנזק לעץ והפגיעה באדם
הזחלים ניזונים במחטי האורן וככל שמספר הזחלים בעץ גדול יותר, כן גדל הנזק, המתבטא בעיקר בעיכוב בהתפתחות העץ. השערות הצורבות של הזחלים גורמות לדלקת בעור (סרפדה), הגורמת סבל, העולה עם רמת רגישותו של הנפגע לחומר הצורב. הדלקת בעין עלולה להימשך שבועות אחדים.

גילוי המזיק וזיהויו
קל לגלות עץ שנפגע מזחלי הטוואי. הזיהוי נעשה לפי שלושה סימנים:
א. הימצאות קבוצות מחטים שצבען חום- צהבהב.
ב. הימצאות מטווים או קנים העשויים קורי משי; גודל הקן החורפי מגיע כדי 18X25 ס"מ, וקל לגלותו      גם בעצים גבוהים.
ג. מיעוט או היעדר מחטים בעץ. 

סימן א' משמש לזיהוי המזיק בחודשים נובמבר- דצמבר; ואילו הסימנים ב' ו-ג'- בעיקר החל מחודש ינואר. רק סימן א' מחייב הסבר מפורט: זחלי הטוואי, בשתי דרגותיהם הראשונות, אינם מסוגלים לכרסם את המחט כולה ומסתפקים בגירוד הרקמה העליונה- האפידרמיס. בעקבות הפציעה הופך צבע המחט תחילה ירוק-בהיר ולבסוף חום- צהוב. כיון שהזחלים ניזונים בקבוצות, נראים גושי המחטים הנבולות כאיים בהיקף נוף העץ, והן ניכרות ממרחק גם בעץ גבוה.

הדברה מכנית
איסוף גלילי הטלה: הדבר מעשי בעצים נמוכים. המועד הרצוי הוא בין 20-25 באוקטובר. קיצוץ הענפים נושאי הקנים: שיטה המומלצת בעצים שגובהם עד 7 מ'. להורדת הקנים בענפים הגבוהים מ- 2 מ' משתמשים במזמרה הנישאת על מוט ארוך. המועד לקיצוץ הענפים הוא ראשית ינואר. אין מקצצים ענף צמרתי מוביל, אלא מרססים אותו ואת הענפים סביבו. את הקנים שהורדו יש לשרוף ולקבור עוד באותו יום.

הדברה כימית
1. ריסוס הנוף כולו- שיטה המקובלת עדיין, הן מהקרקע והן מהאוויר, אך אינה מומלצת מאז הכנסתם לשימוש של החומרים הביולוגיים.
2. ריסוס קנים בודדים- שיטה המומלצת בייחוד לשילוב עם קיצוץ הענפים הנגועים (ראה לעיל "הדברה מיכנית"), או כפעולה משלימה המבוצעת לקראת סוף העונה, דהיינו מהמחצית השנייה של ינואר עד סוף פברואר, לקטילת הזחלים ששרדו מהפעולה הקודמת. מרססים את הקן, עד לנגירה, בתכשירי דיכלורווס (כגון דיוויפאן), בריכוז 0.2%-0.3%.

המועד לביצוע ההזרקות
אמנם, שיטת הזרקות – גזה מאפשרת פעולת הדברה במשך רוב הזמן שבו פעילים זחלי הטוואי, דהיינו מסוף נובמבר ועד למחצית השנייה של פברואר, אולם בכל זאת עדיף לסיים את ההזרקות מוקדם ככל האפשר ולא יאוחר מאמצע ינואר, לפני שמופיעים בקן הזחלים המבוגרים, נושאי השערות הצורבות. כי הרי הזחלים המתים נופלים על פני האדמה מתחת לעץ המוזרק, והימצאותם שם אינה רצויה. כידוע, אין זחלי דרגות א' ו-ב' נושאים שערות צורבות: בדרגה ג'- השערות עדיין קטנות ומועטות, ורק בשתי הדרגות האחרונות מספרן רב ופגיעתן מכאיבה ומסוכנת. 

תפריט נגישות