גמבוזיה מצויה (Gambusia affinis), הוא דג טורף שמוצאו מדרום ארצות הברית וצפון מקסיקו, ואשר ניזון מאצות, מצמחים ומחסרי חוליות שונים, מחרקי מים ועד דגים קטנים אחרים. הוא משמש כמשמיד זחלים של יתושים מעבירי קדחת ומכונה גם 'דג יתוש'. למטרה זו הביא האדם את הגמבוזיה לחלקי עולם שונים וכך הגיע הדג גם לישראל בשנת 1926 על ידי האנגלים, אשר השתמשו בו כאחד מאמצעי הלוחמה הביולוגית ביתושים מפיצי המלריה. כיום, תפוצתו בארץ היא רבה והוא נמצא בכל מערכות המים המתוקים של ישראל – כולל הכנרת, למעט מערכת עינות צוקים הנמצאת בנאת מדבר צפון מערב לים המלח, במקווי המים ובנחלים בהם זורמים מים בעונה הגשומה. כנראה שבחלק מבתי הגידול בארץ דחקה הגמבוזיה את הנאווית הכחולה (Aphanius mento), שאיכלס בעבר את רוב מערכות המים בארץ, ושרד במקומות שהגמבוזיה ממעט להיכנס אליהם. לחץ הגמבוזיה על הנאווית פועל בשני מישורים: 1. תחרות על מזון – תפריטם דומה, אולם הגמבוזיה מהיר יותר. 2. טריפת דגיגים של הנאווית על ידי הגמבוזיה. חשוב לציין שבארץ יש מיני דגים מקומיים שממלאים את תפקידו האקולוגי המיועד של הגמבוזיה. מינים אלו יכלו לשמש במלחמה כנגד המלריה, דבר אשר יכול היה למנוע את יבואו של מין זר לישראל. כיום לדג זה תפוצה כמעט כלל עולמית, והוא נחשב למין פולש במיוחד במקומות רבים.
אצל הגמבוזיה מתבלטת דו צורתיות זוויגית. הזכר (5 ס"מ) תמיד קטן יותר מן הנקבה. יש לו איבר הזדווגות, הגונופודיום, שהתפתח מסנפיר השת וקרניו הקדמיות חזקות יותר והן משמשות מכשיר להעברת תאי הזרע לנקבה בשעת ההזדווגות. לצורך זה יש לזכר שרירים מיוחדים המאפשרים את כיפופו של הגונופודיום הצידה ולפנים. הנקבה (7 ס"מ) גדולה יותר וכרסה המנופחת על פי רוב, מרוב הביצים שבתוכה, מזדקרת לעין. בעונת הרבייה אפשר להבחין אצלה, ברקמה השחורה של צפק פנים הבטן, הנשקפת דרך דפנות הגוף. כתם כהה זה מכונה כתם ההריון. לאחר שחיית חיזור מיוחדת, שבמהלכה רודף הזכר אחר הנקבה, מתבצעת ההפריה. הזכר מתקרב אל הנקבה מן הצד ותוך תנועת כיפוף של הגונופדיום, הוא נוגע בפתח המין הנקבי ומעביר לתוך צינור הביצים שלה את תאי הזרע. הביצים מופרות בהפריה פנימית בתוך גוף האם והנקבה משריצה 60-50 דגיגים חיים (בניגוד לשאר דגי ישראל המטילים ביצים). מסתבר שעובדה זו, שדגי הגמבוזיה משריצים ולדות חיים המסוגלים מיד עם היוולדם לצוד בעצמם את טרפם, וכן עמידותם בתנאי קיום קשים, סייעו בידם להתחרות בדגים מקומיים ולהעמיד אוכלוסיות גדולות.
יעילותו של דג הגמבוזיה בטיהור מקווי מים מזחלי היתושים המקננים בהם נובעת מן הגורמים הבאים :
כושר הרבייה של הגמבוזיה גבוה מאד. הבשלת הביצים נמשכת כחודש ימים בהתאם לתנאים הסביבתיים כמו טמפרטורה והמצאות מזון. בכל השרצה מושרצים עד כמה עשרות דגיגים אשר בתנאים אידאליים מגיעים לבגרות מינית תוך חודשיים. לגמבוזיה עונת רבייה ארוכה הנמשכת לאורך כל הקיץ. כמו כן, תאי הזרע נשמרים בצינור הביצים של הנקבה במשך תקופה של כחצי שנה ולאחר שהנקבה מתמלאה שוב בביצים, תאי הזרע האלה מפרים גם אותן והנקבה מסוגלת להשריץ פעמיים או יותר ללא כל הפרייה נוספת. השלבים הרגישים ביותר לזיהום מים בחיי הדג הם הביצים והדגיגים הבוקעים מהן. אצל הגמבוזיה, העוברים מתפתחים בגוף הנקבה ומושרצים למים כשהם כבר חסונים ועצמאים. דגי הגמבוזיה הם טורפים המוצאים את מזונם בשטח הפנים של המים בניגוד לדגים טורפים אחרים הניזונים מדגים קטנים יותר בגוף המים או נוברים בקרקעית בחפשם אחר מזון. המורפולוגיה המיוחדת של ראשם השטוח והלסתות עם מפתח הפה העילי מאפשרת להם ללקט זחלים מפני המים תוך כדי שחייה כשגוף במצב מאוזן. גופם הצר מאפשר להם להגיע אל תוך סבך צמחייה צפופה ואל שולי הבריכות בהם המים רדודים מאוד ואלו הם בדיוק המקומות בהם מתרכזים זחלי היתושים. דגי הגמבוזיה ידועים כדגים שמסתגלים בקלות לבתי גידול שונים ולתנאי סביבה משתנים, הם סובלים רמת מליחות של עד 2% וחיים בטווח טמפרטורות רחב למדי, יכולים לשרוד במים בעלי עומס אורגני מסוים ועקת חמצן ואף מגלים תנגודת במידה מסוימת כלפי מספר קוטלי חרקים.
