להמשיך ולחדור לגוף – ואילו הדבורה עצמה מתה לאחר העקיצה )מה שלא כן בצרעה, המסוגלת לעקוץ עוד כמה וכמה פעמים(.
הדבורה משאירה את עוקצה בעור הנפגע )בתוספת החלק התחתון האחורי של בטנה, המכיל את בלוטת הארס(, ולכן הארס עלול
מוות אם לא יטופל מיד וכראוי.
את הכרתם, לחץ הדם שלהם עלול לרדת לערכים נמוכים – והם אף עלולים להגיע לכדי הלם ממש. המצב מסוכן ביותר ועלול לגרום
בפרק "אלרגיה ואנפילקסיה"(, לא תתפתח הנפיחות באזור העקיצה אלא בפנים ובעפעפיים. אפשר שיסבלו מקוצר נשימה ויאבדו
המקומית במקרה של עקיצה בלשון עלולה אמנם לגרום קשיי נשימה, ואולם אצל אנשים הרגישים במיוחד לעקיצות דבורים )ראו
לאחר העקיצה )הכואבת!( מתפתחת תגובה דלקתית המתבטאת בנפיחות ובכאב מקומיים, ולעתים גם בגרד קשה. הנפיחות
מתוך אלפי האנשים הנעקצים מדי שנה בידי דבורים, רק מעטים יפתחו תגובה גופנית קשה, העלולה אף לסכן חיים. בדרך כלל
עקיצת דבורה

והחשוב ביותר של האבקה ביוטית.עקב תזונתן, המבוססת על צוף ואבקת פרחים )האבקה מיועדת בעיקר לזחלים(, הדבורים מהוות את הווקטור הגדול, המפותח
עליהם לעוף.הדבורים יש שני זוגות כנפיים, מהם האחורי קטן יותר; במינים מסוימים, לאחד הזוויגים או הקסטות יש כנפיים מנוונות, המקשותלדבורים יש חדק ארוך המותאם למציצת צוף מפרחים. המחוש מורכב בדרך-כלל מ-31 פרקים אצל זכרים, ו-21 אצל נקבות. לכל
מינים של דבורים, והן נפוצות בכל היבשות, למעט אנטארקטיקה.מונופילטית, והיא מוגדרת על-פי מאפיינים התנהגותיים. המשותף לכל הדבורים הוא תפריט הכולל צוף ואבקה. קיימים כ-000,02החרקים המכונים דבורה מהווים קבוצה בתוך על-משפחת הדבורים )שם מדעי Anthophila או .(Apiformes קבוצה זו אינה