סימן א' משמש לזיהוי המזיק בחודשים נובמבר- דצמבר; ואילו הסימנים ב' ו-ג'- בעיקר החל מחודש ינואר. רק סימן א' מחייב הסבר מפורט: זחלי הטוואי, בשתי דרגותיהם הראשונות, אינם מסוגלים לכרסם את המחט כולה ומסתפקים בגירוד הרקמה העליונה- האפידרמיס. בעקבות הפציעה הופך צבע המחט תחילה ירוק-בהיר ולבסוף חום- צהוב. כיון שהזחלים ניזונים בקבוצות, נראים גושי המחטים הנבולות כאיים בהיקף נוף העץ, והן ניכרות ממרחק גם בעץ גבוה.

הדברה מכנית
איסוף גלילי הטלה: הדבר מעשי בעצים נמוכים. המועד הרצוי הוא בין 20-25 באוקטובר. קיצוץ הענפים נושאי הקנים: שיטה המומלצת בעצים שגובהם עד 7 מ'. להורדת הקנים בענפים הגבוהים מ- 2 מ' משתמשים במזמרה הנישאת על מוט ארוך. המועד לקיצוץ הענפים הוא ראשית ינואר. אין מקצצים ענף צמרתי מוביל, אלא מרססים אותו ואת הענפים סביבו. את הקנים שהורדו יש לשרוף ולקבור עוד באותו יום.

הדברה כימית
1. ריסוס הנוף כולו- שיטה המקובלת עדיין, הן מהקרקע והן מהאוויר, אך אינה מומלצת מאז הכנסתם לשימוש של החומרים הביולוגיים.
2. ריסוס קנים בודדים- שיטה המומלצת בייחוד לשילוב עם קיצוץ הענפים הנגועים (ראה לעיל "הדברה מיכנית"), או כפעולה משלימה המבוצעת לקראת סוף העונה, דהיינו מהמחצית השנייה של ינואר עד סוף פברואר, לקטילת הזחלים ששרדו מהפעולה הקודמת. מרססים את הקן, עד לנגירה, בתכשירי דיכלורווס (כגון דיוויפאן), בריכוז 0.2%-0.3%.

המועד לביצוע ההזרקות
אמנם, שיטת הזרקות – גזה מאפשרת פעולת הדברה במשך רוב הזמן שבו פעילים זחלי הטוואי, דהיינו מסוף נובמבר ועד למחצית השנייה של פברואר, אולם בכל זאת עדיף לסיים את ההזרקות מוקדם ככל האפשר ולא יאוחר מאמצע ינואר, לפני שמופיעים בקן הזחלים המבוגרים, נושאי השערות הצורבות. כי הרי הזחלים המתים נופלים על פני האדמה מתחת לעץ המוזרק, והימצאותם שם אינה רצויה. כידוע, אין זחלי דרגות א' ו-ב' נושאים שערות צורבות: בדרגה ג'- השערות עדיין קטנות ומועטות, ורק בשתי הדרגות האחרונות מספרן רב ופגיעתן מכאיבה ומסוכנת.