נמלים (formicidae), משפחה בסדרת הדבוראים שמספר הפרטים שבה עולה על מספר הפרטים של שאר המינים עלי אדמות.
הנמלים הן בעלות גוף המורכב משלושה חלקים: ראש, חזה ובטן. בראשן ישנו זוג מחושים המאפשרים להן: הרחה – הנמלים מבחינות בריחות רבים, התקשורת בין חברי המושבה נעשית בעזרת פרומונים (חומרי הפרשה בעלי טעם וריח). לדוגמה: פרומון שביל המסמן את השביל למקור מזון.
מישוש – הן נוגעות במחושיהן אלה באלה כדי להבחין בין בנות קן לפולשים, וכדי להפיץ מידע על מקור מזון חדש או על סכנה. חוש המישוש מפותח אצלן מאד. עפ"י קצב התנועה של המחושים ומקום המגע של נמלה אחת בגוף חברתה הן קולטות התרגשות, חיבה, זריזות וכדומה.
אם נתבונן זמן-מה בנמלה נראה שהיא מרבה לנקות את המחושים, כיוון שכל גרגר לכלוך על המחושים מפריע לה בהרחה. בנוסף למחושים יש לנמלים גם זוג צבתות המשמשות אותן לאחיזת מזון וללחימה.
הנמלים מתפתחות בגלגול מלא: מביצים לרימות, ההופכות לגלמים ואחר לבוגרים.
הנמלים חיות במושבות, כאשר לכל חברה קן משלה. בכל חבורה יש בעלי תפקידים שונים: מלכה, זכרים, פועלות וחיילות ומבנה גופן מותאם לתפקידן. כל תושבי הקן פועלים כצוות, שמטרתו להרחיב את המושבה. בכל קן מלכה אחת בלבד. שני זוגות כנפיה נושרים לאחר מעוף הכלולות, שבו נעשית ההפריה. היא בעלת שחלות וכיס שבו נאגרים תאי הזרע למשך שנים ספורות, וכך, מתאפשרות הפריות חוזרות ללא נוכחות זכרים. לכל בעלי התפקידים ישנן מטלות קבועות. המלכה שהיא הגדולה מכולן מופקדת על הטלת הביצים. הזכרים הינם קטנים מהמלכות וגם להם שני זוגות כנפיים. לאחר ההפריה במעוף הכלולות הם מתים. הפועלות חסרות כנפיים וכלל אינן מסוגלות להתרבות, משום שכיס הזרע שלהן מנוון. כל תפקידן הוא לדאוג לאספקת מזון, להאכיל את המלכה, הזכרים והרימות. כמו גם, להרחיב את הקן, לנקותו ולשמור עליו מפני אויבים שונים.
אחד מסוגי הנמלים הבולטים ביותר בנופי הארץ הוא נמלת קציר (מצויים בישראל כ-15 מינים ותת מינים שלה).
