הצרעה המזרחית – הדבור – היא חרק במשפחת הצרעיים. אזור תפוצתה הוא ברוב אזורי הים התיכון, במזרח אפריקה ועד הודו. בארץ היא נפוצה בכל האזורים, ובשל ארסה, מהווה מטרד של ממש לבני האדם.
העוקץ:
בגלל הקרבה האבולוציונית, דומה ארס הדבורים לארס הצרעות, אך בניגוד לקרובתה הדבורה, עוקץ הצרעה לא נשאר בגוף האדם. אצל הדבורה, לאחר עקיצת יונקים (ביניהם האדם כמובן) העוקץ המצויד בזיזים נקרע מגופה, יחד עם חלקים פנימיים, וגורם למותה. עוקץ הצרעה, לעומת זאת, דומה למחט, ומאפשר לה לעקוץ מספר פעמים. לארס הצרעה אין מיצוי מסחרי, ומשתמשים בנוגדן דומה אנטיגנית.
תיאור
מבנה גופה של הצרעה המזרחית הוא הגדול בכל הצרעות החיות בארץ. צבע הגוף שחור-חום עם פסים צהובים, והרגליים שעירות מעט. הצבע הצהוב נועד להזהיר מפני העוקץ הארסי. מושבת צרעות מורכבת ממלכה, עמלות (פועלות) וזכרים. המלכה היא היחידה שמתרבה, היא זו שמוצאת את הקן ומקימה אותו, ואף מטפלת במחזור הראשון של הרימות עד הופעת הפועלות הראשונות. פועלות הן בעצם נקבות בלתי פוריות. תפקידן הוא לנקות את הקן, לווסת את הטמפרטורה, לחפור ולאסוף מזון. תפקידם של הזכרים, אשר מופיעים בסוף הקיץ, הוא להפרות את המלכות.
תזונה
הצרעות ניזונות מחלבונים וסוכרים. בטבע הן יאכלו פגרים של חיות ופגרי דגים, צוף, פירות ודבש, אך ליד האדם לא יבחלו גם בשאריות מן הזבל: חלקי בשר ודגים, ושאריות מיצים ממותקים. מזון נוסף הוא מיץ רימות: סוכרים אשר נוצרים בגוף הרימה מהמזון החלבוני המוגש להן. ממיץ הרימות ניזונה המלכה וניזונים הזכרים.
